לגדל ילדים עם בעלי חיים – אושר ואהבה ללא גבולות | מעיין ההורות
מעיין ההורות - הבלוג

הילד שלכם, הפעוט שלכם, רוצה לאמץ בעל חיים? האינסטינקט שלכם ישר אומר לא! “זה דורש הרבה טיפול”, “זה ייפול עליי” וכדומה… עיצרו !!!

בשנים האחרונות התפתח מאוד כל הנושא של טיפול בילדים על ידי בעלי חיים, וזאת בעקבות ההבנה כי הנגיעה בנושאים רגשיים אצל ילדים הרבה יותר קלה ובטוחה דרך בעלי חיים. אולם, לא רק עבור ילדים בעלי לקויות וצרכים מיוחדים בעלי חיים מהווים סוג של טיפול, אלא גם לכל אחד מאיתנו הזקוק לספר, לשתף עם מישהו גם את הדברים הכי אישיים, הרגשות “האסורים”. בעלי חיים לא עונים, הם לא שופטים הם לא מביעים דעה, ולעומת זאת הם כן מביעים אהבה, מקשיבים ונהנים מהיחס ומהביחד.

אז רגע לפני התשובה האינסטינקטיבית, כמה נקודות למחשבה:

*. חיות מחמד עוזרות להתפתחות רגשית תקינה. *. חיות מחמד עוזרות בשחרור כעסים. *. חיות מחמד תורמות לפעילות הגופנית של הילד.

*. יצירת קשר של בטחון ואמון בין החיה והילד. *. מחקרים מראים כי ילדים עם צרכים מיוחדים בין אם זה בעיות קשב וריכוז ועד בעיות פיזיות ומוטוריות ירוויחו עוד יותר מגידול בעלי חיים.

(Photo by Jimmy Conover on Unsplash)

 בין בני אדם ובין בעלי חיים יש הרבה תכונות קיומיות דומות מצד אחד ומצד שני הם שונים בהתנהלותם הקיומית.

מאוד חשוב לעשות עם הילדים תיאום ציפיות לפני אימוץ בעל החיים, להסביר במה כרוך הטיפול, חשיבות הטיפול והאחריות של הטיפול. כמו כן חשוב במידה ומדובר באימוץ לבדוק עם הגורם המוסר האם בעל החיים הנבחר מתאים לגדול בסביבת ילדים צעירים.

בהחלט חשוב גם בגילאים הצעירים (שנתיים שלוש) להעביר את האחריות בטיפול לילד, כמובן עם ליווי ועזרה שלנו המבוגרים, אבל להעביר מסר שהאחריות היא שלהם, לשלב את זה עם המון שיח ומלל על כך שבעל החיים הוא כמו ילד שצריך לטפל בו, שהם יקבלו את האחריות אבל יבינו את החשיבות של הטיפול וחשוב לא פחות גם לשבח על הטיפול.

חישבו על הילד, הפעוט הרך, שמצליח לטפל בבעל החיים, לדאוג לתת אוכל (גם אם מדובר בלבדוק אם יש לו אוכל ולא לתת פיזית), לבדוק מים, לשחק ולהפעיל את בעל החיים, תחושת הסיפוק, תחושת הבגרות – אין לזה תחליפים!

אני יודעת, תגידו לי… זה תמיד מתחיל טוב אבל עם הזמן הטיפול “נופל” על ההורים, אעצור אתכם ואומר – קודם כל בעל חיים טוב לנו ונותן לנו המבוגרים – לא פחות מאשר לילדים ומלבד זאת, הרבה תלוי גם בנו המבוגרים באופן בו אנחנו מתווכים את הטיפול בבעל החיים לילדים. חשוב שאנחנו כמבוגרים, נבין, מה אנחנו משדרים לילדינו. למשל:

*. מודל לחיקוי – חשוב לעזור ולהיות חלק מהטיפול, יחד עם זאת, גם כאשר העברנו את האחריות, אנחנו לא עומדים מהצד וצופים, אנחנו חלק מהטיפול, אנחנו עוזרים, תומכים ובעיקר מפרגנים ומשבחים. הכינו ביחד עם הילדים טבלה ובה רשום (או מצוייר) מה צריך לעשות: לתת אוכל, לתת מים, לשחק, לצאת לטיול וכו וכל פעם שמתבצעת פעולה לסמן בטבלה. זה מאפשר מעקב, נותן תמריץ ובעיקר מראה לילד שכולם מטפלים ביחד.

*. ושוב, אחזור ואומר שהרבה מאוד שיח והסבר על חשיבות הטיפול הכרחית!

*. ילדים מאוד אוהבים את התחושה שצריכים אותם, מאוד אוהבים לעזור. מאוד חשוב להסביר לילד, כמה קודם כל בעל החיים צריך אותם, להסביר שאתם תעזרו בטיפול אבל יש לכם הרבה מה לעשות ואתם חייבים שהם הילדים יעזרו לכם.

*. ואני שוב אחזור אדגיש ואומר לשבח לשבח לשבח!!!

בואו נתייחס גם לדברים הפחות נעימים בטיפול בבעלי חיים. פציעות, מחלות, ולצערנו, גם מקרי מוות. נכון, הם צעירים והם לא יודעים להתמודד אם אלה, אך זהו חלק מהחיים שלנו ולא נוכל למנוע מהם את זה לעד. מה שאני מנסה לומר הוא  – שזאת לא צריכה להיות סיבה שבגללה אנחנו לא מאמצים חיה. כיום, אני בת 48, ומאז שאני זוכרת את עצמי,  תמיד היה לצידי כלב או כלבה, וחלק מזכרונות הילדות הטובים ביותר שלי כרוכים בהם באופן שאינו ניתן להפרדה. אני לא זוכרת את עצמי יום אחד בלעדיהם לצידי וכך גם גידלתי את שתי בנותיי – תמיד היה כלב ובעלי חיים נוספים בבית. 

חיה, יכולה להיות דרך אגב כל בעל חיים החל מאוגר/ ארנב ועד כלב או חתול. ההתנהלות בתיווך על הטיפול בהן צריכה להיות זהה כשאנו מתווכים את הצורך והחשיבות שבטיפול בבעל החיים.

כוחו של הרגל… סיפור נחמד על קשר בין פעוטה ובין כלבה שלא חשבנו עליו

(Photo by Amy Treasure on Unsplash)

אני רוצה לספר לכם על משפחה שליוויתי בתהליך הקניית הרגלי שינה. התחלנו ממצב שילדה בת שנה ושלושה חודשים הייתה מתעוררת בלילה כל שעה וחצי שעתיים, מקבלת בקבוק, בחלק מהיקיצות חוזרת לישון ובחלקן ממש לא. לאחר כשלושה שבועות הגענו ללילה רצוף, עדיין הייתה מתעוררת מוקדם בבוקר, אבל לפחות יצרנו רצף מההרדמה עד לפנות בוקר. לאחר כשבועיים, אני מקבלת טלפון מהורי הפעוטה שמספרים שהלילות האחרונים היו סיוט, שאלתי את ההורים מה השתנה בהתנהלות של ההרדמה או במהלך הלילה. אמרו ששום דבר, הסברתי שאם יש רגרסיה, כנראה שמשהו השתנה.

אמרתי להם לחשוב על הרזולוציות הכי קטנות, אולי שינו משהו בחדר, אפילו משהו בטקס שינה… נתתי להם לעשות שיעורי בית ולחשוב על כל הדברים הכי קטנים שיהיו. לאחר יומיים קיבלתי טלפון ובו הם מתעקשים כי אין שום דבר שונה מעבר לזה שהכלבה הייתה ישנה עם הפעוטה בחדר אבל הם הוציאו אותה כי היא נובחת על מחלק העיתונים מוקדם בבוקר והם לא רצו שזו תהיה סיבה להתעוררות של הילדה. עניתי מיידית, כי בשני לילות הקרובים הכלבה חוזרת לישון עם הילדה בחדר ונראה מה קורה. והפלא ופלא… הילדה חזרה לישון. מסתבר, שהכלבה הייתה נוחרת נחירות עדינות במהלך שנתה והילדה התרגלה לכך וברגע ששינו לה את זה, זה יצר אצלה יקיצות וחוסר שינה. ההורים היו בהלם!

בימים האחרונים, יצא מחקר המראה כי בימים טרופים אלו, כאשר הקורונה הפכה להיות בת לוויה קבועה בחיינו, ילדים הגדלים עם בעלי חיים, עוברים את הסגר, השינויים והתקופה המאתגרת הזאת ביתר קלות. באותו מחקר דווח על כך כי מבוגרים שבבעלותם בעלי חיים חוו פחות חרדות ודיכאונות מכאלו שחיים בלי בעלי חיים. רק אומרת…

ולסיום, צריך לרצות לאמץ ולגדל בעל חיים ואכן זוהי מחויבות עצומה, אין ספק, שבעל חיים הוא עוד בן בית ובן משפחה לכל דבר ועניין! אבל אם חוויתם זאת, אני בטוחה שתסכימו איתי שלא כדאי לוותר על זה, כי עבור הילדים – זו חוויה שאין לה תחליף!

כלב הבית הנוכחי במשפחתנו

 

רוצה לדעת יותר? מלא/י את הפרטים שלך ואני אחזור אליך עם כל המידע.


    × שוחחו איתנו!